דע את הדג (סחוס)!

דגי הסחוס הם קבוצה קטנה ועתיקה הכוללת כ-1,200 מינים של כרישים, בטאים וכימרות וקיימת יותר מ-450 מיליוני שנים.

לכל דגי הסחוס שלד העשוי סחוס (בניגוד לדגי גרם, להם שלד העשוי עצם). הם מאכלסים מגוון בתי גידול במים מתוקים ומלוחים. מינים שונים של דגי סחוס נבדלים בתזונתם, בצורת גופם ובגודלם. יש דגי סחוס עצומים, כדוגמת הכריש הלווייתני, שאורכו יכול להגיע לכדי 17 מ', ואף מינים קטנים מאוד, כגון הכריש הגמדי שאורכו המרבי 17 ס"מ בלבד. לזכרים שני מבנים המזכירים מוטות בבסיס סנפיר הזנב, הקרויים קלספרים (claspers) והם משמשים לרבייה.

דגי סחוס ניחנים ביכולות חישה מיוחדות. בעזרת חורים קטנים, המרוכזים בעיקר בקדמת הגוף וקרויים אמפולות לורנציני, ביכולתם לחוש בשדות מגנטיים חלשים, המסייעים להם באיתור טרף.

גופם של הבטאים (המכונים חתולי-ים) שטוח ופתחי הזימים שלהם נמצאים בחלק הגחוני, הקרוב לקרקעית, בעוד שאצל הכרישים הם נמצאים בצדי הגוף. לכרישים ולבטאים (תת סדרה: מחוייצי זימים) ישנם חמישה פתחי זימים (ולפעמים שישה או שבעה).

לדגי הסחוס שלוש אסטרטגיות רבייה מרתקות: הטלת ביצים (Ovoparity), הולדה (Viviparity) והשרצה (Ovoviviparity), בה העוברים מתפתחים בתוך ביצה ברחם האם ומושרצים רק לאחר הבקיעה. במינים רבים של כרישים ההיריון נמשך תקופת זמן ארוכה. למשל, ההיריון של נקבת הכריש הענק (Cetorhinus maximus) יכול לארוך שלוש שנים! במהלך ההיריון (במקרה של השרצה) העוברים ניזונים משק חלמון עד לספיגתו המלאה ולאחר מכן הם מתחילים להיזון מביצים לא מפותחות עד לבקיעתם.

אוכלוסיות דגי הסחוס סובלות מדיג יתר ועדויות מכל העולם מצביעות על ירידות חדות בגדלי האוכלוסיות. רבע ממיני דגי הסחוס בעולם נמצאים בסכנת הכחדה ומתוכם הבטאים בסכנה גבוהה מהכרישים, כאשר חמש מתוך שבע המשפחות המאוימות ביותר הן של בטאים (בהם המסורניים, הכינוריתיים, הגיטרניים והטריגוניים). למעשה, קבוצת דגי הסחוס היא הקבוצה בה איום ההכחדה גדול יותר מאשר במרבית קבוצות בעלי החיים האחרות. האיום הגדול ביותר הוא דיג יתר. אחד הגורמים המרכזיים לדיג יתר זה הוא הביקוש לסנפירי כרישים עבור מרק סנפירי כריש. לא רק כרישים נפגעים משיטה הרסנית זו, אלא גם גיטרנים ומיני בטאים אחרים. קיים ביקוש גם לזימים של כנפתנים ("עטלפי-ים") ולכבד השומני של כרישי עומק.

בים התיכון חיים 80 מינים של דגי סחוס, אך מצבם בכי רע. כרישים חופיים גדולים נעלמו כמעט לחלוטין מצפון-מערב הים התיכון. על אף ההידלדלות המהירה של כרישים חופיים גדולים במערב הים התיכון, בישראל נצפים כרישים אלה הן בקרבת החוף והן על ידי דייגים בעומק הים. מיני הכרישים הנפוצים בחופי ישראל הם כריש הסנפירתן והכריש העפרורי – מין נדיר מאוד בים התיכון, שייתכן שהופעתו כאן היא בחלקה תוצאה של הגירה ממפרץ אילת דרך תעלת סואץ. סמוך לאתרי ההזרמה אל הים של מי הקירור (החמים) של תחנות כוח חופיות בחדרה, באשדוד ובאשקלון נצפית כמות גדולה של כרישים מדי חורף. בשנים האחרונות מתנהל מחקר על ידי חוקרים באוניברסיטת חיפה הבוחן את התופעה. הסיבה להתקבצויות אלה עדיין איננה ידועה ולכן העלייה המדווחת בתצפיות בתחנות הכוח אינה יכולה להעיד על מצבם של הכרישים בים הפתוח. התקבצות כזאת של כרישים היא מראה יוצא דופן וייחודי, וייתכן שאזור החוף של ישראל משמש בית גידול חיוני לכרישים בים התיכון. במידה שסברה זו נכונה, זוהי ראיה המחזקת את הצורך בשימור הכרישים והבטאים באזורנו ובהגנה עליהם, כדי לשמר את בריאות המערכת האקולוגית של הים התיכון כולו.

במזרח הים התיכון קיים מחסור עצום בידע מדעי על מנת לקבוע את מצב שימור האוכלוסיות של דגי סחוס באזור. במטרה לאסוף מידע בסיסי בנושא הקימו עדי ברש ושירה סלינגרה פרויקט לאיסוף תצפיות של דגי סחוס בים התיכון לחופי ישראל. אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק "כרישים בישראל" ולשתף תצפיות של כרישים ובטאים כדי ליצור רשת ידע שתסייע בשימור המינים הללו באזורנו בפרט, ובים התיכון בכלל.

בישראל כל הכרישים והבטאים מוגנים על פי חוק! אין לדוג אותם, לסחור בהם, לפגוע בהם או להטריד אותם.

המידע המוצג בעמוד זה פורסם לראשונה בעיתון הימי של רשות הטבע והגנים, בויה.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
כריש לוויתני שוחה בים

כריש לווייתני

Rhincodon typus

כמעט כל שנה, באביב, מגיע נציג של הדג הגדול בעולם לבקר את הרוחצים באילת, ומתחבב על כולם.
הכריש הלווייתני הוא הכריש היחיד ממשפחת ה-Rhincodontidae, ובתרגום מיוונית: - rhynchos = חרטום ו- odontos = שיניים, על שום השיניים הקטנות בקצה אפו. חשוב לציין שכריש לווייתני הינו כריש (ולא לווייתן), ועל כן הוא נושם דרך זימים, ככל הדגים. השם לווייתן הודבק לו משום גודלו העצום ונטייתו לשהות בפני המים, בדומה ללווייתנים.

זהו הדג הגדול ביותר בעולם, מסנן פלנקטון, נמצא בכל הימים מלבד אזורי הקטבים והים התיכון. הוא שוחה לאט, בדרך כלל בגפו, ומתקבץ רק באזורי רבייה או באזורים עשירים במזון. הוא שוחה מרחקים גדולים, אך מגלה נאמנות לאזורי מחיה קבועים.

צורת התזונה הינה אחת הסיבות העיקריות לשם שניתן לו. כריש לווייתני ניזון על ידי סינון פלנקטון, בדומה ללווייתני המזיפות הגדולים. סינון פלנקטון משמעו שחייה בפה פתוח באזורים שבהם נפוצות בעיקר חיות קטנות בגוף המים. חיות אלו הן בדרך כלל סרטנים, דגים וחסרי חוליות אחרים, אך דיונונים שונים השוחים בעמודת המים יכולים להיכנס גם הם לתפריט. בבליז ובמפרץ הפרסי גילו שכרישים אלו מגיעים במיוחד לאזורים שבהם מתרחשת רבייה גדולה של דגים, והם ניזונים מתאי המין בזמן ההשרצה.

אורכו של הכריש הלווייתני מגיע עד 12.5 מטרים (קיימים דיווחים על פרטים גדולים בהרבה, אך הם לא אומתו), ראשו שטוח ובקצהו שיניים קטנות. לאורך גופו נמשכים פסי אורך ברורים ועורו מקושט בדגם של פסים ונקודות. דגמים אלו וכן צלקות וחתכים משמשים חוקרים בעולם לזיהוי ודאי של פרטים ספציפיים.

זהו כריש קוסמופוליטי נפוץ באזורים הטרופיים והממוזגים של האוקיינוסים בכל העולם. את רוב זמנו מבלה ב-50 המטרים העליונים, אולם הוא יכול לצלול גם לעומק כמה מאות מטרים. התקבצויות של צעירים ידועות בדרום ים סוף, ובאילת מבקרים צעירים באביב המאוחר.

שנים רבות לא ידעו דבר על דרך רבייתו של הכריש. בתחילת שנות ה- 80 נמצאה ביצת כריש ובה עובר של כריש לווייתני, והמדענים השתכנעו שמדובר בכריש מטיל ביצים. ב- 1996 נמצאה נקבה נושאת בבטנה 300 עוברים, והיא זכתה בכינוי "מגה מאמא". התברר שבמין זה מתפתחות ביצים בעלות קליפה. הצאצאים בוקעים מן הקליפה בתוך גוף האם, ורק לאחר מכן יוצאים לעולם.

דיג מכוון ולא מכוון הביא לירידה מהירה במספר הכרישים הלווייתניים בעולם. הרבה משיטות הדיג שכוונו לכרישים אלו הופסקו בשנות ה- 90 , אולם מוצרים שונים המיוצרים ממין זה כגון תרופות, תמרוקים, מזכרות ואף בשר, עדיין נמכרים במחירים גבוהים מאוד.
כיוון שכרישים אלו שוחים לאט ושוהים משכי זמן ארוכים קרוב לפני המים, הם חשופים לפגיעות מכלי שיט, ובעיה זו מתעצמת עם העומס המתגבר בים. הכריש שהגיע לאילת בקיץ הנוכחי מצא את מותו במנועה של סירת גוררת גדולה בצד הירדני של המפרץ. פגיעות כאלו קשה מאוד למנוע בניהול או באכיפה כיוון שהן אינן מכוונות. מסיבות אלו, ומפאת קצב רבייה נמוך שלו, כמו רוב הכרישים הכריז ה- IUCN (האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע) שמין זה הוא מין "בסכנת הכחדה".

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
פוסטר על פרויקט כריש לווייתן

כריש ענק

Cetorhinus maximus

הכריש הענק הוא הנציג היחיד של משפחת ה- Cetorhinidae שבתרגום חופשי הם "מפלצות ים עם חוטם".
מדובר בכריש גדול מאוד! גודל של פרט בוגר ממוצע מגיע לאורך של 7 מ', ואילו הפרט הגדול ביותר ממין זה היה באורך של 15 מ' ומשקל של 4 טון. ממדים אלו ממקמים את גודלו של הכריש הענק במקום השני מבין כל הדגים בעולם (לאחר כריש לווייתני), ובמקום הראשון מבין הדגים בים התיכון. כרישי ענק שוחים בדרך כלל כיחידים או בקבוצות קטנות, אולם היו גם אירועים בהם נצפו התקהלויות של עד כמאה פרטים.

איך מזהים? אם הכריש גדול מהסירה - אז זה זה :). אבל ברצינות, בגלל גודלו קשה לטעות. מעבר לכך, פתחי הזימים של הכריש ארוכים במיוחד וכמעט נפגשים בחלקו התחתון. קצה הראש הקדמי נראה כבלט נפוח דמוי אף, ומכאן קיבלה המשפחה את שמה.

הכריש הענק ניזון ממגוון רחב של יצורים קטנים החיים בגוף המים הנקראים פלנקטון. פתחי הזימים הארוכים במיוחד מאפשרים לו להגיע למפתח פה גדול מאוד ביחס לגופו ועל ידי כך לסנן את המזון מנפח מים גדול. על מנת לתפוס מזון ביעילות, הכריש הענק שוחה למרחקים עצומים לאורך מדף היבשת, וכך מאתר אזורים עשירים במזון.

הכריש הענק חי באזורים הטרופיים והממוזגים של האוקיינוסים בכל העולם. כרישים אלו נמצאים בדרך כלל בעומקים בטווח שבין 1000-300 מטרים. הכריש הענק נודד אלפי קילומטר בחורף, ככל הנראה לשם רבייה ואיתור מזון. הפרטים מבלים את חודשי החורף במים עמוקים ואת חודשי הקיץ במים רדודים יותר. עם זאת, לעתים ניתן לצפות בכרישי ענק ממש בפני המים, וזאת בשל המנהג של כרישי ענק לעלות לפני השטח ו’להשתזף', ומכאן שמו של המין באנגלית, Basking shark (Basking = להתחמם בשמש). בישראל קיימות תצפיות ספורות של כרישי ענק בקרבת החוף.

הרבייה מתרחשת בקיץ ובמהלכה נפצעים כרישים מנשיכות וחבטות של בני הזוג. משך ההיריון כשנה עד 3 שנים ולאחריו מגיחים צאצאים חיים באורך של למעלה ממטר וחצי. העוברים מתפתחים בגוף הנקבה, בעוד האם מייצרת ביציות נוספות שאינן פוריות לטובת האכלה של העוברים. הפרטים מגיעים לבגרות מינית כשהם בני 20-12 שנים, ותוחלת החיים של המין כ- 50 שנה.

מצב המין בעולם הוגדר בסכנת הכחדה בשל גודלו הפיזי העצום וקצב הרבייה האיטי שלו. בעוד כרישים רבים ניצודים בעולם למטרת סחר בסנפירים, סנפיריהם של כרישי ענק נחשבים מבין בעלי הערך הגבוה ביותר. רוב ציי הדיג המתועדים מעידים על ירידה דרסטית בלכידות של כרישי ענק, לאחר שנים רבות של דיג מאות ואף אלפי פרטים. למרות שמדובר בכריש בעל תפוצה עולמית נרחבת, התצפיות בו מתרחשות לעתים רחוקות והוא כנראה אינו נפוץ.
בים התיכון מעולם לא היה דיג מכוון של כריש זה, ובישראל כמעט שאינו מופיע בדיג.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
טריגון נקוד מחופר בחול

טריגון נקוד

Himantura uarnak

באורך המגיע ליותר מארבעה מטרים ועם דגם יפהפה על גופו, הטריגון הנקוד נפוץ באזורנו ולעתים ניתן לראותו אפילו מהחוף. הכירו את אחת החיות המרשימות שהיגרו לחופינו.
שייך למשפחת Dasyatidae - טריגוניים, משפחה גדולה יחסית בדגי הסחוס. בים התיכון נמצאים 6 מינים המשתייכים למשפחה זו. הטריגונים קיבלו בארץ את הכינוי "חתולי ים", אולי בגלל זנבם הארוך. אחד ממאפייני המשפחה הינו הקוץ הארסי בבסיס הזנב, העלול להיות מסוכן.

הטריגון הנקוד הוא אולי הבטאי הגדול באזורנו ואורכו עד קצה הזנב יכול להגיע ל-4.5 מטרים. על אף היותו דג החי במים מלוחים, הטריגונים יכולים לשהות בטווח מליחות רחב, כולל במים בעלי מליחות נמוכה יחסית, ועל כן הם נצפים גם בשפכי נחלים.
קל לזהות את הטריגון הנקוד בזכות הדפוס דמוי הכוורת המעטר את גופו הצהבהב. גם זנבו הארוך של הטריגון (ארוך מגופו) וגודלו המרשים מקלים על הזיהוי. הראש מתנשא מעל הקרקעית וניתן להבחין בעיניים וחורי סינון המים המסייעים לנשימה. צורת הגוף כצורת עפיפון
ושחלקו האחורי מעוגל. בדרך כלל יימצאו הטריגונים על הקרקעית, או בשחייה קרובה לקרקעית.

הטריגון הנקוד הנו מהגר לספסי, כלומר מין שהיגר לים התיכון מים סוף, דרך תעלת סואץ. תפוצתו במקור הנה בים האדום והאוקיינוס האינדו-פסיפי, עד לאוסטרליה וטאייוואן. על תפוצתו בים התיכון אין מידע רב, אבל קיימות תצפיות מלבנון וממצרים, ובישראל נצפה לעתים קרובות. במים החמים היוצאים מתחנת הכוח בחדרה ניתן לראות לא רק כרישים, אלא גם טריגונים נקודים גדולים מאוד, ואף בשפך הנחל, כשהראות טובה.

הזכרים מגיעים לבגרות מינית כבר בגיל 9-7 שנים בעוד הנקבות רק בגיל 20-18 שנה. בעונת הקיץ, לאחר תהליך דמוי היריון שנמשך כשנה, מושרצים 5-3 ולדות חיים. העוברים ניזונים בתחילה משק חלמון בדומה להזנה בביצה. כשהחלמון נגמר הם ניזונים מנוזל שחלה שהאם מייצרת, העשיר בחלבונים ובשומנים, בדומה להיריון ברחם היונקים. הוולדות מושרצים בקוטר 20 ס"מ.

כיוון שכמעט לא קיים מידע אקולוגי על המין, מצבו של הטריגון הנקוד מוגדר בעולם כמין שעתידו נמצא בסכנה (Vulnerable) וזאת משום גודלו המעמיד אותו בסכנת דיג, קצב הרבייה הנמוך וחיבתו לשפכי מים מתוקים המופרעים בדרך כלל.
הטריגון הנקוד נדוג לעתים כשלל לוואי במערכי חכות ורשתות.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

עמלץ כחול

Isurus oxyrhinchus

משפחת העמלציים, Lamnidae, היא כנראה משפחת הכרישים המפורסמת בעולם מאז 1975 , עת יצא לאקרנים הסרט מלתעות. עם זאת במשפחה רק 4 מינים: עמלץ לבן, כריש כחול, עמלץ כחול ועמלץ חוטמני.

עמלצים הנם דגי סחוס פלאגים, כלומר שחיינים של ים פתוח. מסיבה זאת הם מתאפיינים במבנה גוף הידרודינמי במיוחד. סנפיר הזנב שלהם קצר וסימטרי, בצורת סהר כמו זנבו של דג הטונה, שחיין מצטיין בעצמו. לפני הזנב ישנה שדרית ("keel") – אזור קצר ושטוח התורם ליציבות הדג ולמהירות השחייה. עובדה מרתקת נוספת על העמלצים הנה היכולת לשמור על חום גופם. בתכונה זאת הם דומים לדגי הטונה הגדולים. הדם בגופם מסתחרר באופן שונה מדגים אחרים, כך שההתקררות בזימים נעשית בשלב מאוחר יותר. באופן זה הם מצליחים לשמור על
חום גוף גבוה יותר מהסביבה.

החוטם של העמלצים כהה ומחודד, בייחוד אצל העמלץ הכחול, והשיניים דקות וארוכות. אצל הזכרים, כמו במינים אחרים של כרישים, השיניים התחתונות מחודדות יותר מאשר אצל הנקבות, ומשמשות לנשיכת ואחיזת הנקבות בעונת הרבייה. על אף תצפיות ספוראדיות של עמלץ לבן בים התיכון, בישראל העמלץ הכחול הנו הנציג היחיד של המשפחה. אורכו המרבי של העמלץ הכחול 4 מטרים.

עמלצים כחולים הינם טורפים מהירים הניזונים בעיקר מדגים גדולים יחסית, דיונונים ודגי סחוס אחרים (כרישים קטנים ובטאים).

בהיותם שחיינים גדולים, ובעזרת יכולת חימום הגוף שלהם, עמלצים כחולים נחשבים לכרישים הפעילים ביותר. הם שוחים מרחקים גדולים, יכולים להגיע עד 3000 קילומטרים בנדידה, ומגיעים לעומקים של עד 500 מטרים. העמלץ הכחול אינו כריש חופי, לרוב יימצא מרוחק מהחוף. הם נפוצים בכל העולם מלבד בקטבים. בעזרת משדר לווייני עקבו אחרי עמלץ כחול שחצה את האוקיינוס האטלנטי!

הזכרים מגיעים לבגרות מינית כבר בגיל 9-7 שנים בעוד הנקבות רק בגיל 20-18 שנים. תוחלת החיים כ-30 שנים. העוברים בוקעים מביצה הנשמרת בתוך גוף האם. הם ניזונים מחומרי התשמורת בביצה עד שהם מגיעים לאורך כ- 70-60 ס"מ, ואז הם יוצאים לים החופשי. משך ההיריון כשנה וחצי והנקבה נכנסת להיריון אחת לשלוש שנים בממוצע. מכל היריון מגיחים בין 4 ל-25 עמלצים צעירים.

מצבו האקולוגי העולמי הוגדר כעתידו בסכנה (Vulnerable) ובים התיכון, בסכנת הכחדה חמורה (Critically endangered). בים התיכון, רישומים היסטוריים מציגים את המין כנפוץ לעומת מצבו היום, הנחשב נדיר יחסית. עקב כך, הוגדר העמלץ הכחול כנתון בסכנת הכחדה קריטית בים התיכון. בישראל אינו כריש נדיר ויידרש מחקר על מנת להבין מה מצב האוכלוסייה המקומית והאם היא נפרדת מהאוכלוסיות במערב הים התיכון.

מין זה מהווה את אחד הכרישים הרווחיים והמבוקשים ביותר. בשרו נחשב איכותי, הסנפירים נמכרים לשוק סנפירי הכריש, ומהשמן בגופו מייצרים מוצרי קוסמטיקה וויטמינים. בנוסף, עורו של הכריש מעובד, ומהשיניים מיוצרים תכשיטים וחפצי נוי. בים התיכון נמצא כי הירידות במספרים של העמלץ הכחול קשורות בעיקר מדיג מכוון וממלכודות טונה. בארץ הוא נתפס בדרך כלל בשוגג במערכי קרסים עמוקים, כמו דיג טונה, או דיג אינטיאס, וברשתות בעומקים גדולים יחסית.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

גיטרן מובהק

Rhinobatos rhinobatos

בים התיכון שני מינים למשפחת הגיטרניים (Rhinobatidae): הגיטרן המובהק וגיטרן אטלנטי.
הגיטרנים הינם דגי סחוס - דגים שהשלד שלהם בנוי סחוס ולא גרם (עצמות), אולם אינם שייכים לכרישים אלא לקבוצת הבטאים – דגי סחוס שטוחים. הגיטרנים מגיעים לאורך מטר וחצי, שוחים קרוב לקרקעית ויכולים להישאר על הקרקעית ללא תזוזה בזכות חורי סינון מים הממוקמים בראשם. חורים אלו שואבים מים לזימים ומונעים את הצורך בתזוזה בכדי לנשום, כמו אצל חלק מהכרישים.

הגיטרן קיבל את שמו בשל צורת הגוף הדומה לגיטרה. במרכז הראש מאחורי העיניים יש שני חורי כניסת מים (ספירקולי, ביחיד ספירקולום Spiraculum), וקוצים עדינים לאורך מרכז הגוף והזנב. חריצי הזימים, הפה והנחיריים נמצאים בחלק הגוף התחתון. קיימים הבדלים קטנים בין שני המינים וקשה מאוד להבדיל ביניהם.

גיטרנים חיים באזור החולי וניזונים בעיקר מחסרי חוליות המסתתרים בחול. אין להם מנגנוני הגנה מיוחדים מלבד שורת בליטות קוצנית על גבם, וכפעולת הגנה הם יכולים לברוח במהירות או להתחפר בחול. חורי הסינון על ראשם מאפשרים להם להתכסות לחלוטין כאשר רק החורים חשופים למים.

הגיטרן המובהק נמצא בים התיכון ובאוקיינוס האטלנטי, ממים רדודים עד עומק של 100 מ'. בישראל הבוגרים נצפים בעיקר בחודשי הקיץ, ולאחר מכן בין ספטמבר לנובמבר ניתן לראות גיטרנים צעירים בחוף הרדוד מאוד. באזור מעגן מיכאל למשל, בהליכה על החוף ניתן לראות עשרות ואף מאות גיטרנים צעירים בחול הרטוב, בורחים חזרה למים כאשר מתקרבים אליהם. ייתכן כי אזור זה משמש בית גידול לגיטרנים צעירים. תופעה זו נצפתה גם בחוף ניצנים ואף בחיפה, אולם בהיקף קטן יותר. ברק עזריאלי, חבר העמותה, מבצע מחקר הבוחן זאת.

מעט מאוד ידוע על מהלך החיים של הגיטרן המובהק. תוחלת החיים של הזכרים 15 שנים, ואילו הנקבות חיות כ- 24 שנים. במין זה העוברים מתפתחים בביצה בתוך הרחם, אולם בשלב מאוחר של ההתפתחות נגמר שק החלמון והוולדות ניזונים מספיגת חומרים מנוזל השחלה. הנקבה משריצה 10-4 ולדות פעם-פעמיים בשנה.

הגיטרן המובהק מוגדר מין בסכנת הכחדה. קרבתו הרבה לחוף מעמידה אותו בסכנה רבה של דיג והוא נדוג רבות כשלל לוואי בדיג מכמורת בכל הים התיכון. במהלך העשורים האחרונים, שני המינים המצויים באזורנו נעלמו כמעט לחלוטין מהחופים הצפוניים של הים התיכון, ככל הנראה כתוצאה מפעילות דיג, ולכן החשיבות בשמירה על הפרטים שנותרו לאורך חופינו גדולה במיוחד.
כמו שאר הבטאים (והכרישים בישראל), זהו מין מוגן ואין לדוג אותו או לסחור בו. עם זאת, זהו דג הסחוס העיקרי הנידוג בישראל, והוא מכונה בפי הדייגים "סלפוח". על אף שהסלפוחים נתפסים כל השנה, בחודשי הקיץ מתקיים דיג ייעודי לגיטרנים בקרבת החוף. גם במכמורות נתפסות כמויות גדולות של גיטרנים. למרות שבמקרה זה לא מדובר בדיג מכוון, יש להחזיר את הגיטרנים במהירות האפשרית למים ובכל מקרה – אסור למכור אותם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

כרישים בתחנת הכוח - למה הם מגיעים לשם?

בימי החורף אנו צופים בהתקבצויות של כרישים באזורי המים החמים שיוצאים מתחנות הכוח. ננסה להסביר מה קורה שם, למה זה כל כך מיוחד ומה הם בעצם עושים שם.

ספא בתחנת הכוח
בישראל ארבע תחנות כוח חופיות הממוקמות באשקלון, אשדוד, תל אביב וחדרה. תחנות הכוח משתמשות במי ים בכדי לקרר את הטורבינות היוצרות חשמל ולאחר מכן המים נשפכים חזרה לים, חמים בכעשר מעלות ממי הים הרגילים. מסיבה זאת המים בסביבת תחנת הכוח חמים ונעימים, גם בחורף. בעוד מי הים התיכון מגיעים בשיא החורף ל-17 מעלות צלסיוס, ליד התחנה הטמפרטורה תמיד נעימה. החמימות הזאת מורגשת למרחק של כמה מאות מטרים, עד לנקודה שבה המים נמהלים לחלוטין עם מי הים הצוננים.

התגודדויות כרישים

מזה כמה שנים אנחנו עדים להופעה של כרישים גדולים במים החמים של תחנות הכוח. הכרישים מגיעים לקראת עונת החורף ועוזבים כשהים מתחיל להתחמם חזרה באפריל. ההתקבצות הזאת מתרחשת במים החמים של תחנות הכוח בחדרה ובאשקלון ולפעמים גם באשדוד. רק בתחנת הכוח רידינג בתל אביב לא נצפו כרישים וניתן להניח שזאת משום שהתחנה קטנה, משחררת מעט מאוד מים חמים, וגם אלה נמהלים במהירות במי הירקון הנשפכים לים.
הכרישים הנצפים בתחנות משתייכים לשלושה מינים. כרישי סנפירתן וכרישים עפרוריים, הדומים מאוד בצורתם החיצונית, ובעבר הלא רחוק נצפו אף כרישי הפטיש הנהדרים מהמין פטישן תמים-חרטום. כמו רוב הכרישים בעולם, מינים אלו נמצאים בסכנת הכחדה, עד כדי כך שבמערב ים תיכון כרישים חופיים גדולים כמו אלו ואחרים נעלמו לחלוטין. אצלנו מסיבה כלשהי, עדיין ניתן לראות אותם, עובדה שהופכת את תחנות הכוח לאתר ייחודי בים תיכון, ולמקום מיוחד במינו אף בקנה מידה עולמי.

החיים בזרם
כרישים אוהבים זרמים. הם מגיעים לזרמים ושפכי נחלים בכדי למצוא מזון, לנוח באזור רווי חמצן, ואף להזדווג מול זרם חזק כך שיוכלו להמשיך לנשום בזמן ההזדווגות. אולם נראה כי הסיבה העיקרית שלשמה מגיעים הכרישים לתחנות הכוח אינה קשורה דווקא בזרם אלא במים החמים וזאת אנו מסיקים בגלל העונה בה כל זה מתרחש, כשבחוץ קר מאוד, ובזרם חמים ונעים.
מים חמים אף הם מסייעים לכרישים בשמירה על אנרגיה. כבעלי "דם קר" (ישנם כרישים היודעים לווסת את חום גופם, אך לא מינים אלו) המים החמים חוסכים להם את הצורך לחמם את גופם בחורף. בייחוד ידוע כי נקבות הריוניות נעות לאזורי מים חמים כדי לנוח ולחסוך אנרגיות בזמן ההיריון.
התקבצויות אלו של כרישים החלו רק בשני העשורים האחרונים ועד כה אין הסבר ברור מדוע. ייתכן שישנו קשר להגדלתן העקבית של תחנות הכוח, וכפועל יוצא כמויות המים החמים.

לא רק כרישים
לא רק הכרישים גילו את הספא החופשי ליד תחנות הכוח. העומדים על המזח רואים לא פעם גם צבי ים וטריגונים נקודים. דגים גדולים נצפים בלהקות גדולות ובאופן כללי המים שוקקים חיים. ייתכן שגם זאת אחת הסיבות למשיכתם של הכרישים לאזור*.
אנשים רבים נמשכים אף הם למים החמים. דייגי חכות רבים עומדים על המזח במטרה לנסות ולתפוס דגים גדולים השוחים במים. בשנים האחרונות מופיעים צוללים, קיאקיסטים, אופנועי ים, מטיסי רחפנים וילדים בשיעורי ימאות המגיעים בסירות קטנות בכדי לצפות בכרישים הגדולים הנעים בזרם.
בראשית שנת 2018 פועל פרויקט "כרישים בזרם" להסדרה של אתר התצפית שעמותת כרישים בישראל שותפה לו, יחד עם גופים רבים נוספים וביניהם רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, עיריית חדרה, הרשות לצלילה ספורטיבית ועוד. http://www.hadera-tour.city/?id=369

מחקר כרישים בארץ
סביב תופעה זאת של הכרישים בתחנות הכוח, התחיל להתפתח המחקר של דגי הסחוס. בימים אלו צוות תחנת המחקר של אוניברסיטת חיפה תופסים כרישים בתחנות הכוח, מודדים ומתייגים אותם ומחזירים אותם למים. מכל כריש נלקחת דגימת רקמה ל- DNA ודם לבדיקות מצב בריאותי. חלק מהכרישים מתויגים במשדרים אקוסטיים – תגים קטנים המשדרים אות למקלט מיוחד שמוצב בתחנות, וחלק אף מצוידים במשדר לווייני שישדר את נתיב התנועה של הכריש. התגים הלווייניים אינם פועלים על בסיס נווטן (GPS), כיוון שכרישים אינם עולים בתדירות גבוהה לפני השטח, אלא מקליטים זוויות של אור המחושבות בסופו של דבר למסלול. מסלול זה ישודר ללוויין כעבור כמה חודשים כשהמשדר יתנתק מהכריש ויצוף. מטרת התיוגים מגוונת: אנחנו מעוניינים להבין את התנועה של הפרטים; לראות האם יש מעבר מתחנת כוח אחת לשנייה; והאם הפרטים חוזרים שנה אחרי שנה, או מתחלפים? בנוסף, התגים יקליטו את התנועה היממתית, ובתקווה ייסעו לנו בפתרון התעלומה: מה הכרישים עושים כאן ומדוע הם מגיעים?
הכרישים והבטאים בישראל הינם ערכי טבע מוגנים ואין להאכיל, לדוג, לצוד, לפגוע או להטריד אותם בשום צורה.


* ד"ר דני גולני ערך השוואה בדגה באזור החולי של התחנה לעומת אתרים אחרים ולא מצא הבדל בכמות הדגה. מעבר לכך לידיעתי סקר
מלא על הדגה במים החמים לעומת אזורים אחרים לא נעשה מעולם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

כרישועל גדול-עין

Alopias superciliosus

במשפחת Alopiidae שלושה מינים בסך הכול, מהם שניים בים תיכון והשלישי בים סוף.
זהו כריש גדול, המגיע לאורך ארבעה מטרים ויותר. האונה העליונה של הזנב ארוכה יותר מאורך הגוף עצמו ועל כן קיבל את שמו השועלי. בספרדית הוא נקרא "זורו" (שועל). עיניו גדולות יחסית לעומת קרובו הים תיכוני: כרישועל זנבתן. בנוסף, ישנה מגרעת ברורה באזור הראש, המתחילה אחרי העין וממשיכה מעל הזימים ומסייעת בזיהויו.

כרישועל טורף בעיקר דגים בים הפתוח. זנבו הארוך משמש בכדי לחבוט בטרף ולהמם אותו ועל כן משום כך, פעמים רבות נתפסים כרישי שועל במערכי קרסים, כשזנבם תפוס בקרס לאחר שחבטו בדג שנתפס.

תפוצתו כלל-עולמית באזור הטרופי הממוזג. כרישים אלו נמצאים בדרך כלל במים עמוקים עד 700-600 מטרים. למרות שבישראל כרישועל גדול-עין הוא המין הנפוץ מבין כרישי השועל, בשאר הים התיכון הוא נחשב לנדיר ביותר. על אף שעובדה זו יכולה לנבוע מחוסר מידע, ייתכן שמין זה מעדיף דווקא את צדו המזרחי של הים התיכון ונהנה מתנאים מסוימים הקיימים באזורנו.

משך חייו כ- 20 שנים והנקבה מגיעה לבגרות מינית בגיל 12 שנים. עד היום אין מידע על משך מחזור הרבייה או ההיריון עצמו, אשר בסופו מגיחים בין שניים לארבעה וולדות באורך של כמעט מטר כל אחד! בכרישים קיימות שיטות שונות להתפתחות עוברית, ובמקרה זה הנקבה מחזיקה ברחמה "ביצים פנימיות". לביצים אלה אין קליפה חיצונית קשה, מכיוון שהן מוגנות בתוך בטן האם, והן מתפתחות באופן עצמאי ללא הזנה מהאם.

בים התיכון כרישועל גדול עין נחשב לנדיר ביותר ולמין בסכנת הכחדה (Endangered). חסר מידע על מין זה ומסיבה זו איסוף תצפיות ודוגמאות הנן בעלות ערך מחקרי רב.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email