האגפית המשוישת היא בטאי גדול החי בקרבה לקרקעית חולית או בוצית במים חופיים. היא מזוהה בזכות גופה הרחב, בצורת מעוין, הכולל דגם משויש, שעל שמו היא נקראת. אוכלוסיותיה נמצאות בירידה חדה עקב דיג יתר והרס בתי גידול, והיא מסווגת כמין בסכנת הכחדה חמורה בים התיכון.

הגיטרן האטלנטי הוא דג סחוס גדול ממשפחת גיטרני הענק, הנפוץ במזרח האוקיינוס האטלנטי ובים התיכון. בסוף הקיץ, הצעירים מושרצים בחופים וניתן לצפות בהם מבצעים החפות קצרות בהחופים החוליים בישראל. דג זה ניזון מסרטנים, רכיכות ודגים קטנים, ובבגרותו יכול להגיע לאורך של עד 265 ס"מ.

גיטרן חלווי הוא מין של בטאי מסדרת הגיטרנאים, המאופיין בחרטום קצר ומעוגל בהשוואה לקרוביו. הוא נפוץ בצפון-מערב האוקיינוס ההודי, כולל ים סוף ומפרץ אילת, אך נתון ללחץ דיג כבד המאיים על אוכלוסיותיו.

הגיטרן המובהק שייך למשפחת הגיטרניים, הכוללת כ-40 מינים שונים ברחבי העולם. מין זה נפוץ במזרח האוקיינוס האטלנטי ובים התיכון, שם הוא אחד הבטאים הנפוצים ביותר. בישראל, הגיטרן המובהק נחשב לאחד מהמינים הנצפים ביותר בפרויקט התצפיות של כרישים בישראל.

גיטרן נקוד הוא בטאי קטן-בינוני שנפוץ בצפון-מערב האוקיינוס ההודי. הוא התגלה רק בסוף שנות ה-80, ועדיין קיים מידע מוגבל על הביולוגיה והתנהגותו.

החשמלן המנומר חי באוקיינוס ההודי, במפרץ הפרסי ובים סוף. כמו כל בני משפחת החשמלניים, הוא מהמם את טרפו באמצעות זרם חשמלי.

החשמלן המשויש הוא בטאי בינוני, הנפוץ בחופי הים התיכון של ישראל. בדומה למינים אחרים במשפחת החשמלניים, הוא לוכד את טרפו ומתגונן מטורפים באמצעות יצירת זרם חשמלי בעוצמה של עד 200 וולט.

החשמלן העינוני הוא אחד ממיני החשמלנים הנפוצים ביותר בחופי הים התיכון בישראל. כמו מינים אחרים במשפחת החשמלניים, גם הוא לוכד את טרפו ומתמודד עם טורפים באמצעות יצירת זרם חשמלי בעוצמה של עד 200 וולט.